אלופת אירופה באיגרוף תאילנדי לשנת 2014, ספורטאית השנה לשנת 2015, ואלופת העולם באגרוף תאילנדי - לשנת 2016.
בעודי משכתבת את הראיון, התארים ממשיכים להיקטף, ולרשימה נוסף גם אלופת גביע העולם באגרוף תאילנדי לנשים לשנת 2016, ועוד גאווה למין היפה (והחזק) ועוד גאווה לספורט הישראלי!
אני יושבת מול נילי בלאק, צעירה בת 22, ומנסה למצוא בה את החומר ממנה היא קרוצה. כל מה שאני מצליחה להסיק הוא שלא מדובר בחומר אחד בודד, בטח לא משהו שנולדים איתו, אבל ללא כל צל של ספק חומר שממנו קורצים הצלחה.
נילי בלאק (בלוך) נולדה בבולטימור ארה״ב, עלתה ארצה בשנת 96, ישירות לבית שמש. יש לה שני אחים גדולים, ו3 אחים קטנים, שבכולם בוערת החיבה לספורט.
לא עניין של מקום, לא עניין של מזל
״תמיד הייתי בקטע של ספורט, הייתי טום בוי בילדותי, שיחקתי כדורגל עם הבנים, מחניים, פוטבול, וכדורסל״
ההורים דחפו אותך לעסוק בספורט?
״לא דחפו אבל לא מנעו ממני. כשהייתי בת 11 ההורים שלי התגרשו. בזמן הגירושין הספורט שאב אותי, במקום להיות ברחוב, ולהרים סיגריות מהרצפה כדי לעשן, הייתי עושה ספורט. הספורט ממש משך אותי והתאהבתי. אני חייבת להגיד שזה הציל אותי!״
בגיל 10 נילי נחשפה לאגרוף תאילנדי לראשונה. ״ לא היה לאמא שלי בייביסיטר להשאיר אותי איתה, אז הייתי נוסעת איתה לאימונים בירושלים אצל בני קוגן. היה לו בית ספר לאגרוף תאילנדי (במקלט קטן דאז).״
וככה הכל התחיל?
״בערך. אמא שלי נפצעה ברגל ועברה שיקום וניתוח, ואני בינתיים המשכתי עם הנסיעות לירושלים, זה הפך להיות בשגרה שלי וחלק בלתי נפרד מהיומיום שלי. לא היה דבר כזה לפספס אימון, לא משנה מה. השתרשה בי גם התפיסה לא לאחר לאימון, ומשם גם לא לאחר לאף מקום אחר. התפיסה הזו השתלטה עלי בכל אספקט בחיים״.
ידעת שאת הולכת להיות מתאגרפת?
״ממש לא. גם לא כיוונתי לשם בהתחלה. שיחקתי פוטבול בכלל, והייתי טובה. כשהייתי בת 12 הייתי בpre national team, בעתודה. שאפתי להגיע לנבחרת. הגעתי לכל אימון, בלי לפספס ולא משנה על חשבון מה: על חשבון בילויים, זמן עם חברים, זמן עם המשפחה, גם אם הייתי חולה, תמיד תמיד הגעתי!״
וואו זה כוח רצון מרשים!
״רציתי להראות למאמן שלי שאני כאן ושאני רצינית. בסופו של דבר ביטלו את העתודה ובחנו אותנו מי תשאר ותהיה בנבחרת, ומי לא. אני נבחרתי וצהטרפתי לבנבחרת. בגיל 16 נסעתי לתחרות הראשונה שלי, בגרמניה, בצרפת ובשוודיה. הבנות בקבוצה שלי ממש גידלו אותי, הן היו בערך 5 שנים מעלי. למדתי מהן המון, והייתי ממש בוגרת לילדה בגילי.
בזמן הזה גם התאמנתי באגרוף תאילנדי, עשיתי אימונים שבועיים, קרוס טריינינג. אבל לא ממש השקעתי וגם לא הגעתי לתחרויות כי הייתי חלק מנבחרת הפוטבול״.
איך הצלחת לשלב כל כך הרבה ספורט?
״זה הרבה? חכי. בפגרות מהפוטבול (בין 3 ל4 חודשים בשנה) גם התחרתי ברכיבת אופני שטח וכביש, אבל לזה פחות התחברתי, לא ממש אהבתי שהפעילות הורידה לי את מסת השריר בידיים. גם היתה ׳בעיה טכנית׳ כי תחרויות הרכיבה היו בשבתות, וכשומרת שבת היתה לי בעיה להשתתף״.
אוקיי עכשיו זה לגמרי נכנס תחת ההגדרה של ׳הרבה ספורט׳, לפחות בהגדרות שלי. הרגשת שפספסת משהו בילדות שלך ובגיל התבגרות?
״יש לי את החוכמה היום להסתכל אחורה ולהבין שפספסתי דברים, אבל בזמנו לא חשבתי פעמיים. אמא שלי היתה בחול׳ ואבא היה עסוק בגירושין, אני הייתי חצי מהזמן בתפקיד האמא, כי הם לא היו שם לכוון אותי, עשיתי את מה שהיה נכון בעיניי. אני כן חייבת להודות לאמא שלי על הנתיב לספורט, היא לגמרי כיוונה אותי לשם״.
האולימפידה בשנת 2012 שינתה אצל נילי משהו בראש.
״נכנס לי ג׳וק להגיע לאולימפידה, אבל לצערי פוטבול לא היה הספורט שהיה לוקח אותי לשם, אז נטיתי לכיוון האגרוף״.
כן כן , אגרוף קלאסי הוא ענף באולימפידה, גם אני הופעתי.
״לא התחרתי עוד בזמנו, אבל אני זוכרת ששיתפתי את מאמן הפוטבול בשאיפה שלי, הוא תמך ואמר שאני אגיע לגדולות.״
נילי היא גם אלופת העולם באגרוף תאילנדי, היא גם היתה אלופת העולם בקיקבוקס, שלרגע כשאני חושבת על זה, אני אפילו לא בטוחה שאני מבינה את ההבדלים.
אז רגע, מה זה מה?
״באגרוף תאילנדי אפשר לעשות שימוש באגרופים, בברכיים, ובבעיטות The eight Limbs, ואין הגבלה מבחינת תפיסות וזריקות היריב, אבל אין קרקע, אסור להתקיל על הקרקע.
בקיקבוקס - אסור להשתמש במרפקים, יש הגבלה על ברכיים (ברכייה אחת בכל התקפה), אין תפיסות ואין זריקות״.
איך את מצליחה להתמודד עם ההבדלים בין סוגי הספורט השונים בלי להתבלבל?
״עושים סוויץ׳ בראש, ומתאמנים, עושים אימונים ספציפיים, לעיתים מתבלבלים, אבל לצורך העניין השופט יעצור את הקרב, פעם ראשונה זה בסדר, ובפעם השלישית כבר יורידו על זה נקודה״.
פציעות?
״שברתי את האף, בגללו גם לא טסתי לאליפות עולם לנוער בקיקבוקס, ב2013. קרעתי את שני הגידים (מותן קסל), אבל הפציעות והקשיים הכינו אותי מנטלית לרגע האמת (דאז אליפות עולם), לבוא ולנצח. מי שלא עובר את הדברים האלה לא יעמוד בלחץ של רגע האמת, לא יודע מה זה להיות בתחתית, אז הפציעות הפיזיות היו משהו שעזר לי בסופו של דבר״
יש איזשהוא קרב שאת זוכרת במיוחד?
״לא שוכחים קרבות. אבל בסוף אוקטובר 2015, ביום התחרות של אליפות אירופה, היו לי שני קרבות באותו היום. מול צרפת ואז מול טורקיה. זה היה קשה לתת 100% פעמיים ביום. צריך להתאושש מהשקילה של הבוקר, כי אם אני לא בדיוק במשקל הדרוש (60 קילו), אז צריך להוריד, עושים את זה באמצעות חליפת הזעה, כדי להוריד נוזלים. צריך לעשות את זה מבוקר כי את לא רוצה להגיע פחות במשקל, כי אז האחרות תהיינה חזקות ממך״.
מטרה אחת מול העיניים: לנצח.
אז ויתרת על הפוטבול?
״היה ממש קשה לעזוב את הקבוצה, זה אחד הדברים הכי קשים שעשיתי. התחלתי להתמקד יותר באגרוף כדי לקבל ספורטיאית מצטיינת, התחרתי, והחלטתי שאם לא אקבל ספורטאי מצטיין בצבא, אז אתגייס לקרבי״.
בנקודה הזו נילי הגיעה לנקודת המשבר שלה, היא היתה צריכה לבחור בין צבא לספורט.
״החלום שלי היה להתגייס לקרבי, ולא ידעתי מה לעשות…״
קיבלת ספורטאית מצטיינת?
״כן. וזה יצר בעיות כי רציתי גם וגם. להיות ספורטאית מצטיינת אבל להתגייס גם לקרבי״.
במקביל לשירות הצבאי שלה, נילי המשיכה להתחרות והייתה אלופת אירופה באגרוף תאילנדי, ״הבסתי את בולגריה (שהיתה ענקית וחזקה), ובלרוס , שבהתחלה הלחיצה אותי אבל השד תמיד מפחיד יותר מרחוק, ניטרלרתי אותה בלי בעיה״.
אני יושבת מול צעירה בת 22 וכולי תדהמה. כמה השראה ומטיבציה נילי נושאת איתה. על כל משפט שיוצא לה מהפה, על כל סיפור היא משתפת אותי בו.
אז ככה לפני כל תחרות?
״כן. לפני כל קרב, בבוקר יש שקילה, ואת חייבת להיות במשקל בקטגוריה. בלילה שלפני התחרות הורדתי הכל , הלכתי לישון מיובשת, לא ישנתי טוב, ולא זכרתי את הקרב הראשון לחלוטין, הייתי באאוט מוחלט, אין לי מושג איך ניצחתי. בקרב השני, שתיתי מלא קפה, וכן הייתי בzone במהלך הקרב. ביום למחרת היה עוד קרב, מה שאומר הייתי צריכה להפסיק לשתות שוב, והגמר היה יומיים אחר כך, ואיתו הניצחון״.
מבחינתה, נילי ניצחה כבר בחצי גמר, שהמתחרה בו היא היתה האתגר הכי גדול עבורה כי היא הפסידה לה פעמיים בעבר. שם היא כבר הרגישה וידעה שהגמר בידיים שלה ושהיא תנצח.
״אין כמו להכנס לקרב עם תחושה כזו״.
מה זה מלמד אותך? להיות מתאגרפת?
״אנשים תמיד שואלים אותי אם יצא לי להשתמש ברחוב באמנות הלחימה, אז פיזית לא, אבל העקרונות שאני מביאה משם - אני חיה על פיהם״.
מה למשל?
״אם יש הזדמנות או חצי הזדמנות לפני, אין מצב שאני לא אתפוס אותה!
הספורט נותן לי כלים, על בסיס יומיומי. זו דרך מחשבה וארגז כלים להתמודדות על קשיים. דברים מסוימים מתגמדים ליד קשיים שהיו לי״.
תגובות מהסביבה?
״אנשים רואים את הספורט הזה כיותר גברי, אבל אני
מאמינה שכבני אדם, אני יכולה לאהוב מה שנראה לי. תעשו מה שאתם אוהבים. אישה עדיין יכולה להיות אישה, גם אם היא נלחמת. התחום חיזק אותי ביכולות שלי לעמוד על שלי, יותר ממה שאישה מתבקשת להיות בחברה.
תמיד נלחמתי פה בארץ מול גברים וזה ממש מעלה את הביטחון העצמי, גם אם הוא כיחס אותי , האומץ של לעלות מול גבר זה חריג״.
תמיכה מהמשפחה? ״כולם תומכים!!״.
ומה היום?
״אני תחת אותו מאמן (בני קוגן), אני מתאמנת גם באגרוף תאילנדי וגם בקיקבוקס״.
נילי קיבלה את תואר ספורטאית השנה בשנת 2015 , בהתאחדות איילת, שמכנסת את כל ענפי הספורט שאינם אולימפיים.
ומה עם האולימפיאדה? את עדיין מייעדת את עצמך לאולימפידה?
״עם השנים חלומות משתנים. קיבלתי את העובדה שאני לא אתחרה באולימפידה, כי יש משחקים עולמיים, ברמה אולימפית. זה הטופ, ולשם אגיע! זו המטרה לשנים הקרובות, להגיע לשם ב2017״.
אני ממשיכה לעקוב אחרי נילי, לפרגן ולהחזיק לה אצבעות בכל קרב ובכל אליפות. היא עושה הרבה יותר מאשר לנצח באליפויות ולקטוף תארים. היא מחזקת את המין הנשי באשר הוא, בין אם מתחברים לענף הספורט ובין אם לאו. היא עושה את מה שהיא מאמינה בו, היא מקריבה למענו והיא מייעדת את עצמה לגדולות. זה החומר ממנה היא קרוצה. ויש מהטעמים הללו בכל אחת ואחד מאיתנו. סתם, שתדעו. מה עושים את זה - עושה את כל ההבדל!