פוסט ביקורתי
לפני כמה ימים קיבלתי ביקורת סמויה מחבר ילדות. הוא שלח לי תמונה של אישה מלאה, תחת הכיתוב: ״אין דרך לא נכונה להיות אישה״. ומה דעתי בנושא?
אין דרך לא נכונה להיות אישה, יש את הדרך שכל אחת בוחרת. כל אחת יכולה לבחור להיות מה שהיא תרצה. כך או כך לחברה בה אנו חיים, תמיד תהיה ביקורת כלפי הבחירה. תמיד ילוו אותנו משפטים ואמירות של חוסר שביעות רצון. ׳את רזה מדי׳, ׳את שרירית מידי׳, ׳את שמנה מידי׳. וכמה שנעמוד איתנות מול כוחות האופל התרבותיים המשתנים – נמצא את עצמנו עוסקות בשאלת הזהות העצמית הנשית שלנו.
בעצם הבחירה שלי בעבור עצמי להיות חטובה, ספורטיבית, ובשאיפה לשרירי בטן משורטטים אין מן ההטפה לעשות כמותי. האג׳נדה שאני מובילה כסוציולוגית, כיועצת וכמאמנת כושר היא לעשיית הבחירות הנכונות לי – במנותק מההשפעות החברתיות שמציפות אותנו. אני שואפת לשנות את ההרגלים ״הכפויים״ של החברה, ולבחור לעשות את מה שמתאים לי כאינדיבידואל, ולך כאינדיבידואל, ולאמא שלך, ולכל אחת ואחת מעמיתותייך לעבודה. בחירות שנוגעות למראה החיצוני שלנו, בחירות תזונתיות, בחירות בצורות הבילוי, באורח החיים ובהרגלים היומיומיים, הקטנים והגדולים.
הרעיון הוא לאפשר לכל אחת להיות מה שהיא באשר היא, על פי בחירתה. וזה כנראה, החלק הכי קשה ליישום. בחירות, הן משהו שכולנו תמיד שואפים שיהיו להם, אבל לצערי, כשיש לנו הרבה בחירה – אנחנו מאבדים את הראש, ולרוב, נותנים למישהו אחר להחליט. כשבמרבית המקרים – ההחלטה המתקבלת היא של החברה הסובבת אותנו.
קל לנו יותר לעשות מה שכולם עושים, לאכול את מה שכולם אוכלים, להתאמן איפה שכולם מתאמנים ולחיות כפי שכולם חיים. כי זה נוח שיש תבניות, וזה נוח כשיש דמיון. אבל רק כשמתחילה ההתמודדות האינדיבידואלית – אנחנו מגלים שיש כל כך הרבה שוני בין מה שמתאים לאחת – לבין מה שמתאים לאחרת, ומה שטוב לך – רק מעכב אותי.
אני לא מכירה הרבה נשים שבוחרות להיות שמנות. וכשאני אומרת שמנות אני לא מתכוונת למילת העלבון שאנחנו רגילים לעשות בה שימוש, אלא למונח מקצועי המעיד על אחוזי שומן גבוהים. בעיניי הבחירה להיות שמן (*בעל אחוזי שומן גבוהים) הינה בחירה להיות פחות בריא. ולבחור להיות פחות בריא – הינה לא הדרך הנכונה.
אין פה משום עיסוק במראה החיצוני, או אידיאל היופי, או השאלה של היות מישהי סקסית ומושכת. בעיניי ומתוך הניסיון האישי שלי – להיות שמנה יותר – זה קשה יותר. קשה יותר לקום בבוקר, קשה יותר להירדם, קשה לפני הארוחות, כי כשהרעב תוקף אז טורפים הכל ובלי הכרה, קשה כי כוח הרצון חלש יותר, ויכולת האיפוק מוחלשת. קשה יותר כי זה כבד יותר, וכי המערכת החיסונית לא במיטבה. ואין פה ולו חצי מילה על החברה, על הקושי שקיים מהסביבה הלוחצת, או מהתרבות המקשה. הקושי שהיה לי כמישהי יותר מלאה – הוא הקושי שלי כאינדיבידואל, ומפה נבע השינוי והבחירה.
אני בחרתי לשים בראש סדר העדיפויות שלי את ההרגשה שלי. רציתי להיות שלמה עם מה שאני ומי שאני, ולמען האמת, אני מודה, אני חושבת שלעולם לא אהיה שלמה. וגם זו בחירה! אני בוחרת להיות תמיד בעלייה, תמיד לשאוף, תמיד להתקדם. אני מקווה לעולם לא להגיע לשיא שלי, אבל תמיד להתקרב עוד קצת, ועוד טיפה.
ואת, את יכולה לבחור בשביל עצמך את מה שטוב לך. כי אין דרך לא נכונה להיות אישה, יש רק את הדרך שלך!